סתם קרן בעלת קול מטריד,
פרימיטיבי למדיי,
רועש ומעצבן,
סתם משעמם.
בעל צבע חום או אפור,
ישר או מטולטל,
עם פיה קטנה,
שמקשה על התוקע.
אבל בימים הנוראים
השופר, שנשכח כל השנה בארון
מתעורר משנתו
ומככב בתפקיד המרכזי בבית הכנסת.
הקהל עייף מנשוא
התפילות ארוכות
המתפללים מדפדפים וקוראים
ומאבדים עניין בכתוב.
אז מופיע השופר הקטן
ובמלוא עוזו משמיע
"תקיעה – תרועה – תקיעה"
והקהל קם על רגליו
והנפש עולה שמימה
עם התקוות של כל אחד ואחד מהמתפללים
"אלוקים, תן לנו ולמשפחתנו בריאות טובה, פרנסה טובה, ביטחון אישי!
אלוקים, ענינו ביום קוראנו!
ואז תפקיד השופר נגמר לעוד שנה.
;){kind=link}