איפה את מוזה
ולמה את לא באה אלי שאני מבקשת?
חמקמקת את
לפעמים את מגיעה בשעה מאוחרת שבא לי לישון
ואת לוחשת באוזני –
"תציירי עוד תמונה,
תמונה יפה עם פרחים,
תמונה מכוערת עם זקנות מכשפות,
תמונה עם משמעות או
תמונה מופשטת נטולת משמעות."
"אבל אין לי זמן עכשיו", אני עונה.
"תמיד יש זמן," את עונה.
"כשרוצים יש זמן – את יודעת הרי שאת מכורה לזה."
ואני יודעת שאת צודקת.
אני מוציאה את הדף או את הקנווס
ומתחילה להרגיש את נוכחותך –
את יושבת על כתפיי ומביטה.
ופתאום אני מרגישה פיצוץ אנרגטי חזק
ואני נכנסת לעניין
ויוצרת יצירת אמנות.
;){kind=link}