עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  
אודות
ברוכים הבאים לבלוג של שירה בעברית של ד"ר אסתר ניומן-כהן. תיהנו!

נ.ב. כל הזכויות שמורות. יש לבקש את רשותי על מנת לעשות שימוש בחומרים בבלוג שלי.
קבלת עדכונים
רוצים לקבל הודעה במייל בכל פעם שהבלוג שלי מתעדכן ?

עדכוני RSS
חיפוש
נושאים
שואה  (3)
אמא  (2)
אקדמיה  (2)
בישולים  (2)
התבגרות  (2)
שבת  (2)
אבל  (1)
אבן  (1)
אברהם  (1)
אהבה נכזבת  (1)
אוניברסיטה  (1)
אושוויץ  (1)
אושר  (1)
אישון לילה  (1)
אמהות  (1)
אמונה  (1)
אמנות  (1)
אנושיות  (1)
ארץ ישראל  (1)
בגדים  (1)
בוקר טוב  (1)
בית כנסת  (1)
בני אנוש  (1)
בריחה מן הגורל  (1)
גבורה  (1)
גולה  (1)
גרמניה  (1)
גשם  (1)
דת  (1)
הדרך  (1)
החיים  (1)
היטלר  (1)
היסטוריה  (1)
המשוררת יונה וולך  (1)
הסכסוך  (1)
העקידה  (1)
השואה  (1)
השראה  (1)
התאהבות  (1)
התורה  (1)
זכרונות  (1)
זקנה  (1)
חברה  (1)
חיות האדם  (1)
טו בשבט שקדייה  (1)
טרנספורט  (1)
יהודים  (1)
יורדים  (1)
ילד  (1)
ילדה  (1)
ימים נוראים  (1)
ירושלים  (1)
ירידה  (1)
לימוד  (1)
מבצע צוק איתן  (1)
מהות החיים  (1)
מוזה  (1)
מוסיקה  (1)
מורה  (1)
מחנה ריכוז  (1)
מכללה  (1)
מפקד  (1)
מצוקה נפשית  (1)
מראה  (1)
מרצה  (1)
נאציזם  (1)
ניו יורק  (1)
ניפוץ אשליות  (1)
נישואין  (1)
נערה  (1)
נשירה  (1)
נשמות  (1)
ספרייה  (1)
ספרים  (1)
סקרנות  (1)
סתו  (1)
סתיו  (1)
עולים  (1)
עלים  (1)
עצבות  (1)
פחדים  (1)
צבעים  (1)
ציור  (1)
צליל  (1)
קהילות ישראל  (1)
קיום האדם ביקום  (1)
רגשות  (1)
רצח  (1)
שבועות  (1)
שדה  (1)
שדים  (1)
שופר  (1)
שירה  (1)
שכול  (1)
שמחה  (1)
שמחת חיים  (1)
תואר אקדמי  (1)
תמונה  (1)
תפילה  (1)
ארכיון
האתרים שלי

הבריחה

28/11/2019 17:18
אסתר כהן
יורדים, עולים, השואה, בריחה מן הגורל

אני עליתי

ואלה יורדים.

אני שמחתי שיש מדינה

ואלה עוזבים אותה.

בימי השכחה המעורפלים

טובע דור חדש

שבקושי זוכר את עברו.


אבל אני עדיין שומעת צעקות חיילי מסעות הצלב בימי הביניים

ומריחה את שריפת הגופות באינקוויזיציה בספרד. 

אני בפוגרום באוקרינה ושומעת את סוסי הקלגסים.

אני בחצר הגטו בוונציה בה אוספים היהודים למחנות הריכוז

אני בבית הכנסת במרסיי והמשאיות מחכות לי

אני מתחבאת מאחורי ארון בגדים בהולנד

אני בורחת בביוב מגטו וורשה ומריחה את הסירחון.

אני בעליית הגג בבית האיכרים באיטליה

אני ברכבות לברגן בלזן וקופצת מהרכבת.

אני בבאבי יאר ליד הבור העמוק, מביטה על הגופות.


הנפש שלי עדיין חיה בגלגולי הנשמה

ומתגלגלת ומתגלגלת בתוך הזיכרונות הטראגיים.


האם ניתן לברוח מן הגורל?

אני ברחתי מן הגורל שלי.


כתיבת תגובה:
שמכם:

אימייל:

קישור:

תגובה:


הקלד את המספר המופיע בתמונה: